אם אתה חובב פוקימון ומשתמש תכוף באינטרנט, אולי שמעתם את המונח "תסמונת לבנדר טאון". הסבל שנשמע עליז הוא למעשה אגדה אורבנית על מנגינה מצמררת בפוקימון אדום וירוק עבור ה-Nintendo Game Boy. צמד המשחקים שיצאו לראשונה ביפן ב-1996 ולאחר מכן שוחררו בצפון אמריקה בתור פוקימון אדום וכחול. השיר של לבנדר טאון גרם לכאורה לילדים לחלות כששמעו אותו - ובמקרים קיצוניים, על פי הדיווחים, הוא הוביל אותם להתאבד.
תסמונת לבנדר טאון ידועה גם בשם לבנדר טאון טון, קונספירציית לבנדר טאון והתאבדויות של לבנדר טאון.
למה Lavender Town כל כך מפחיד?
פוקימון אדום/ירוק בסופו של דבר מסיע שחקנים לבקר בלבנדר טאון, כפר קטן המשמש כבית קברות לפוקימון. זה מקום מטריד מסיבות רבות.
להתחלה, פוקימונים הם בדרך כלל יצורים חמודים ומטושטשים, אז אנחנו לא חושבים על התמותה שלהם כשאנחנו לא נאלצים לעשות זאת (כאשר פוקימונים נלחמים, הם פשוט גורמים זה לזה "להתעלף"). לבנדר טאון היא גם ביתו של מגדל פוקימון, מבנה מפחיד שרדוף על ידי רוח רפאים של מרואק שנהרג בזמן שהגן על התינוק שלו מפני Team Rocket. לבסוף, מוזיקת הנושא של לבנדר טאון היא די מפחידה, ועל המנגינה הזו מבוססת תסמונת לבנדר טאון.
מיון דרך המיתוסים
לפי האגדה, תסמונת לבנדר טאון נולדה כאשר כ-100 ילדים יפנים, בגילאי 10-15, קפצו אל מותם, תלו את עצמם או השחתו את עצמם כמה ימים לאחר שחרורו של פוקימון אדום /ירוק.ילדים אחרים התלוננו כביכול על בחילות וכאבי ראש עזים.
"פקידים" גילו בסופו של דבר שילדים פגעו בעצמם או חשו ברע לאחר שהאזינו למוזיקת הרקע של לבנדר טאון. האגדה האורבנית אומרת שהנושא המקורי של לבנדר טאון מכיל טון גבוה שמאלץ ילדים לאבד את עשתונותיהם. מאחר והיכולת שלנו לשמוע צלילים גבוהים פוחתת ככל שאנו מתבגרים, ילדים צעירים רגישים במיוחד ל"קללת לבנדר טאון".
כמה גרסאות של האגדה האורבנית אומרות שבמאי המשחקים, סאטושי טאג'ירי, רצה במפורש שהטון בגרסה האדומה של המשחק "יעצבן" ילדים שבחרו בו על פני גרין (האגדה האורבנית מציעה גם זמן ארוך הסבר לסלידה כביכול של סאטושי מהצבע האדום הודות למפגשים אלימים עם בריונים בבית הספר). כמעט כל גרסה של האגדה האורבנית מאשימה את נינטנדו בטיוח על ההתאבדויות כדי להגן על התמימות והפופולריות של זיכיון הפוקימון.
האגדה מגיעה למסקנה שנינטנדו שינתה את המוזיקה של לבנדר טאון לקראת ההוצאה באנגלית של Pokemon Red/Blue, וזה נכון.הנושא של לבנדר טאון של צפון אמריקה בהחלט נשמע קצת פחות "קשוח" וצווחני מזה של יפן, אם כי זה בכלל לא יוצא דופן שהרכבי המוזיקה של המשחק משתנים כאשר הוא ממוקם לשווקים מחוץ ליפן.
האמת על תסמונת לבנדר טאון
מיותר לציין שתסמונת לבנדר טאון אינה אמיתית. המוזיקה המקורית של לבנדר טאון לא תגרום לך להשתגע, וגם לא שום גרסה אחרת של המנגינה.
עם זאת, רוב הסיפורים הקודרים מכילים גרעין של אמת, ונראה שאפילו לפוקימון יש את הצד האפל שלו. בשנת 1997, אנימה המבוססת על הזיכיון עלתה לכותרות ברחבי העולם כאשר תמונות מהבהב מהפרק "Dennō Senshi Porygon" ("חייל מחשב פוריגון") גרמה להתקפים בלמעלה מ-600 ילדים יפנים. למרות שרוב הילדים היו בסדר, שניים נאלצו להתאשפז לפרק זמן ממושך, והאנימה של הפוקימון הוצאה מהאוויר לכמה חודשים.
מה שנקרא "הלם פוקימון" מספק סלע מוצק למיתוס לבנדר טאון. אחרי הכל, מה יותר מרושע ממקרים של תוכנית טלוויזיה פופולרית או משחק המשדר תמונות או מוזיקה שמסוגלים לפגוע בילדים אפילו בלי לגעת בהם?
בנוסף, בהתחשב באווירה המפחידה בצורה יוצאת דופן של לבנדר טאון - הפוקימונים המתים, המגדל הרדוף, האם מרווק שמתה בהגנה על ילדה, והמוזיקה שאמנם נשמעת כמו שעון המתקתק בדרכו אל הסוף הבלתי נמנע- שאר האגדה כמעט כותבת את עצמה.
