מזונות חשובים
- Boyfriend Dungeon הוא רומן ויזואלי וזחיל צינוק הרבה יותר טוב ממה שיכולתי לדמיין.
- חקירה ולחימה עם מפלצות מרגישים נהדר, אבל גם ניזונים למערכות היחסים שלכם.
- יש מה לאהוב בכל דמות שאינה אריק.
המושג של צלילת צינוק תוך כדי אחיזת נשק שאני יכול לצאת איתו משך את תשומת ליבי, בעוד הדמויות המושחזות וההתעמקות בצינוק גרמו לי להתלהב.
Boyfriend Dungeon הייתה חוויה מקסימה (וסוריאליסטית) עד כה, והיא בכלל לא מה שציפיתי.נכנסתי וחשבתי שזה יהיה רומן ויזואלי טיפוסי משהו עם טוויסט, שבו האנשים שאני פוגש - ואולי יוצא לדייט - הם גם חרבות. ידעתי גם שאני אקח את החברים החדים שלי ל"דאנג'" כדי להילחם במפלצות ולשפר מערכות יחסים מחוץ לארוחות ערב רומנטיות ומה לא.
כל זה זה נכון, אבל זה גם הרבה יותר מזה. כמעט כל דמות מהנה ומעניינת בדרכה שלה. זמן הבילוי ב"דאנג'" הוא פרודוקטיבי וגם מהנה מאוד. בכנות, רוב הזמן אני לא יכול להחליט בין לצאת לדייט או לדקור בריצת צינוק טובה יותר.
חקירת ה-"Dunj"
קפיצה לתוך ה"דונג'" כדי להרוג מפלצות הוא החלק הכי משחקי וידאו ב-Boyfriend Dungeon, אין הפתעות שם. מה שבאמת תפס אותי וריתק אותי היה לגלות שנקודת המפלצת המקומית היא גם ביטוי לפחדים וחוסר הביטחון של האדם עצמו. אני יודע שלעולם לא יכולתי לפרוץ לזה כפסיכולוג, אבל אני חושב שזו גישה מעניינת מאוד לזחילת צינוק דמוי RPG.להפוך את המפלצות למייצגות את הבעיות השורשיות של הדמות? כן. עוד מזה בבקשה.
כפי שציינתי, ה"דונג'" הוא גם רק זמן מהנה. יש המון חפצים שבירים שבדרך כלל מכילים דברים טובים כמו כסף או חומרי יצירה. אתה יכול להחליף נשק בין קומות אם אתה רוצה לערבב את המהלכים שלך (או לחזר אחר מישהו אחר). פריסות הרצפה האקראיות גם ממשיכות לחפש סודות ואוצרות מלהידרדר.
מנקודת המבט של עולם המשחק, אני מתרוצץ בקניון עם חבר תוך כדי ממש נלחם בפחד שלי משינוי, ואני אוהב את זה. אבל זה גם כיף לעשות, ואף פעם לא מרגיש כמו טחינה - לפחות לא מהסוג הרע. אני תמיד מחכה בקוצר רוח לחדר הבא בו נוכל לעצור לרגע וליהנות מרגע שקט ביחד. אולי אני באמת רוצה לראות באיזו צורה יקבל הבוס של האזור.
מחפש אהבה
יצירת מערכות יחסים היא גם סופר חשובה, ומהנה בדיוק כמו גיחה דרך ה"דונג'" (כל עוד אני לא מדבר עם דמות מסוימת בשם אריק).צוות השחקנים מגוון ביותר ולכל אחד (שהוא לא אריק) יש אישיות מאוד מובחנת שעושה להם כיף לדבר איתם. גם לא רק בסוג של "בואי דייט"; אני בהחלט רוצה לראות מה קורה לכולם (חוץ מאריק). אני רוצה ללמוד לבשל עם סוייר, לעזור ליצחק לעשות שלום עם אביו, ומקווה שאולי יום אחד Pocket ייתן לי ללטף אותו.
בסדר, לגבי אריק. הבחור הוא בלתי נסבל, שתלטן, זחוח, מרושע, גס רוח, מצמרר, ואולי גם גזען חרב? אני לא בטוח איך לתאר את זה אחרת, אבל יש לו really בעיה עם אנשי חרב, וזה, בתוספת ההתקדמות הבלתי פוסקת שלו, גורם לי לאי נוחות. הקיום שלו במשחק הוא לא דבר רע - הסלידה העזה שלי ממנו מראה עד כמה הכתיבה יכולה להיות חזקה - אבל אני שונא אותו כדמות. אני כל הזמן אומר לו לסגת ולהפסיק להיות אידיוט לחברים שלי, אבל אני לא יודע אם הוא אי פעם יבין את הנקודה.
גם אני לא סתם הייתי חמוד כשציינתי שהיה לי קשה להחליט בין להכניס את עצמי לקרב או לצאת לדייטים.השקעתי כל כך באמת ובתמים כמעט בכל הדמויות שכשאני רואה מיקום לדייט צץ אני נקרע באופן לגיטימי בין שתי האפשרויות. אני מניח שטוב ששני האלמנטים חופפים מעט, לפחות כך יש לי סיבה להמשיך לעשות את שניהם.
Boyfriend Dungeon הם שני משחקים מהנים ומעניינים שעובדים היטב בפני עצמם, אבל עובדים אפילו טוב יותר ביחד - ניזונים ותומכים אחד בשני. אני לא רוצה להפסיק לשחק כי אני כל כך נהנה ב"דאנג'", וגם כי אני רוצה לראות מה יקרה אחר כך. אני do רוצה לומר שאם אתה נהנה לשחק באחד מסוגי המשחקים האלה, אתה בהחלט צריך לנסות את Boyfriend Dungeon. זו תקופה נפלאה בכל דרך שפורסים אותה.
