מזונות חשובים
- Neurodeck הוא בונה סיפונים המתמקד בפוביות ומלחמה בפחד.
- המשחק משלב הרבה מאותה מכניקה שהפכה בוני סיפון אחרים למהנים, ובמקביל גם הוסיפה תבלין משלו לנוסחה.
- למרות שהוא מהנה, יכולת השמיעה החוזרת נמוכה, וסביר להניח שתמצאו את עצמכם מחפשים משחק אחר לשחק אחרי חמש או שש ריצות טובות.
Neurodeck הוא תצפית מרעננת על ז'אנר בניית הסיפונים, מוותרת על מחוזות הפנטזיה כיוון שהיא לוקחת אותך עמוק בתוך המוח האנושי כדי להילחם באויב המשתק ביותר של כל הפחדים שלך.
עם עלייתם של משחקי קלפים דיגיטליים לאספנות כמו Hearthstone ו-Magic the Gathering, ראינו גם תת-ז'אנר עולה; בוני סיפון. בעוד שלעיתים קרובות משחקים לשחקן יחיד, בוני חפיסות רבים מנסים למשוך אותך פנימה עם הבטחות לסיפורים עמוקים שאפשר לחקור ומאגרים עמוקים יותר של קלפים לשלוף מהם.
Neurodeck הוא תזכורת טובה שלפעמים פחות יכול להיות יותר, ושלמוח האנושי עדיין יש הרבה סיפורים לספר מבלי להעביר אותנו לאדמות רחוקות, רחוקות.
הנחת היסוד בנוירודק אינה קשה להבנה. אין קווי עלילה פוליטיים מתפתלים לעקוב אחריהם, או טונות של דמויות עם כישורים ייחודיים וכוחות להתמצא איתם.
במקום זאת, אתם לוקחים על עצמכם את התפקיד של כמה דמויות פשוטות, שאחר כך נודדות עמוק לנבכי מוחותיהן כדי להתמודד מול הפחדים הגדולים ביותר שלהן. המשחק גם מבטל את התהליך המסובך של בניית החפיסה הראשונה שלך, במקום להתחיל אותך עם סט קלפים המבוסס על הרגש שאתה בוחר לשחק דרכו.
אם אתה נהנה מבוני סיפון, אבל נמאס לך מכל הסיפורים המסובכים ורכיבי מרובי המשתתפים, אז
חקירת פחד ורגשות אחרים
לNeurodeck אין ממש סיפור - כלומר, לפחות לא מהסוג המסורתי. במקום עלילה מרכזית לעקוב, המשחק מתמקד מאוד בהתמודדות עם "בוסים" שונים שמגיעים בפחד מפוביות, כולם בהשראת פחדים מהחיים האמיתיים שאנשים נאבקים איתם מדי יום.
זה אולי נשמע פשוט מכדי להיות סוחף, אבל יש רמת עומק שונה לכל פוביה שאתה חייב להתמודד מולה לאורך כל ריצה.
בלנו אויבים בהשראת בלנופוביה, הפחד מרפש או יריקה יכול לירוק עליך, מה שמעלה את החרדה של הדמות שלך. זה מטיל עליך ביטול שלילי, שאחר כך מפחית את השפיות שלך - שפועלת כבריאותך ב- Neurodeck.
אויבים אחרים כמו הפטופוביה, המבוססים על הפחד שיגעו בהם, יכולים לנעול את הקלפים שלך, מה שהופך אותו כך שלא תוכל להשתמש בהם. זו דרך מעניינת לגרום לכל אויב להרגיש ייחודי ובמקביל להביא קצת מודעות לפוביות השונות שאנשים מתמודדים איתן מדי יום.
זו דרך חדשנית לעצב את אויבי המשחק, תוך שימוש בסיטואציות בחיים האמיתיים. כל מפגש כולל גם אנימציות ייחודיות משלו, שרבות מהן עוזרות להוריד צמרמורת לאורך עמוד השדרה שלך, ולשחק עוד יותר על המיקוד של המשחק סביב פחד.
הצורה הגדולה ביותר של חנופה
Neurodeck לוקח הרבה השראה ממשחקי בניית סיפון פופולריים, כמו Slay the Spire, וזה ניכר. מהדרך שבה אתה מתקדם בכל ריצה, נתקלת בנתיבים שונים, ועד למכניקת בניית הסיפונים המאפשרת לך להוסיף עוד קלפים לחפיסה שלך תוך כדי משחק.
זה לא דבר רע. Slay the Spire היה אולי אחד מבוני הסיפון האהובים עליי כשהיא יצאה, אז טוב לראות מפתחים אחרים נוקטים את אותן גישות ובונים מהן.
כאשר הוא למד מאחרים, הוא נוקט גם בגישות משלו. היכולת לחוות בניית סיפון בצורה שאינה מתמקדת במהלכי קסם או אדמות פנטזיה הייתה מרעננת מאוד.
המשחק הוא גם מכשיר למידה נהדר - אם זה מכוון או לא, אני לא בטוח - והוא יכול ללמד אותך הרבה על פחד ועל סוגי הפחד השונים שאנשים צריכים להתמודד איתם.
זה גם ניגש לדברים בצורה מציאותית, מציע קלפים לדברים כמו כדור מאמץ ואפילו כסיסת ציפורניים, כולם דברים שאנשים ישתמשו בהם כדי להוריד את דעתם מהדברים שמפחידים אותם.
האכזבה האמיתית היחידה שהייתה לי כששיחקתי ב- Neurodeck הייתה שכל ריצה הרגישה די דומה. אתה תילחם שוב ושוב באותן הפוביות, ולמרות שהאסטרטגיות עשויות להשתנות מעט, הקרבות בדרך כלל מתנהלים ברובם אותו הדבר.
em
הייתי שמח לראות שם קצת יותר יכולת משחק חוזרת, במיוחד בהתחשב בכמה שהמשחק כבר נשען על מכניקה שהוא קלט מבוני סיפון מצליחים אחרים.
אם אתה נהנה מבוני סיפונים, אבל נמאס לך מכל הסיפורים המסובכים ורכיבי מרובי המשתתפים, אז ל-Neurodeck יש הרבה מה להציע.
אם אתה מחפש משהו עם תמיכה מרובה משתתפים או כמות גדולה של יכולת משחק חוזרת, אז תרצה לחפש במקום אחר.
