הפופולריות ההולכת וגוברת של Network Attached Storage (NAS) למשתמשים ביתיים משקפת את האופן שבו הטכנולוגיה מפריעה לשני צרכים: NAS יכול לשמש כשרת ענן פרטי תוך הגנה על המידע שלך. סקירה כללית זו של Network Attached Storage מסבירה כיצד NAS התחיל וכיצד הוא עובד היום.
תוכל להשתמש בהתקני אחסון NAS עם מחשבי Linux, Windows ו-Mac.
איך האחסון התפתח
בשנים הראשונות של מהפכת המחשבים, נעשה שימוש נרחב בכונני תקליטונים לשיתוף קבצי נתונים. אולם כיום, צרכי האחסון של האדם הממוצע עולים בהרבה על יכולות התקליטונים.עסקים שומרים כעת על מספר גדול יותר ויותר של מסמכים אלקטרוניים וערכות מצגות, כולל וידיאו קליפים. משתמשי מחשב ביתי, עם הופעת קובצי מוזיקה MP3 ותמונות JPEG, דורשים גם אחסון גדול ונוח יותר.
שרתי קבצים מרכזיים משתמשים בטכנולוגיות רשת לקוח/שרת בסיסיות כדי לפתור חלק מבעיות אחסון הנתונים הללו. בצורתו הפשוטה ביותר, שרת קבצים מורכב ממחשב אישי או חומרת תחנת עבודה המריצים מערכת הפעלה ברשת התומכת בשיתוף קבצים מבוקר. כוננים קשיחים המותקנים בשרת מספקים ג'יגה-בייט של שטח לדיסק, וכונני קלטות המחוברים לשרתים אלו יכולים להרחיב עוד יותר את הקיבולת הזו.
שרתי קבצים מתהדרים ברקורד ארוך של הצלחה, אך בתים רבים, קבוצות עבודה ועסקים קטנים אינם יכולים להצדיק הקדשה של מחשב לשימוש כללי לחלוטין למשימות אחסון נתונים פשוטות יחסית. כאן נכנס לתמונה NAS.
לצורך אחסון פחות תובעני, כוננים קשיחים חיצוניים הם גם אפשרות.
מה זה NAS?
NAS מאתגר את גישת שרת הקבצים הקונבנציונלית על ידי יצירת מערכות שתוכננו במיוחד לאחסון נתונים. במקום להתחיל עם מחשב למטרות כלליות ולהגדיר או להסיר תכונות מהבסיס הזה, עיצובי NAS מתחילים עם הרכיבים החשופים הדרושים לתמיכה בהעברת קבצים ולהוסיף תכונות מלמטה למעלה.
כמו שרתי קבצים אחרים, NAS עוקב אחר עיצוב לקוח/שרת. התקן חומרה יחיד, הנקרא לעתים קרובות תיבת NAS או ראש NAS, משמש כממשק בין ה-NAS לבין לקוחות הרשת. התקני NAS אלה אינם דורשים צג, מקלדת או עכבר. בדרך כלל הם מריצים מערכת הפעלה משובצת ולא מערכת הפעלה רשת מלאה. ניתן לחבר כונן דיסק אחד או יותר (ואולי טייפ) למערכות NAS רבות כדי להגדיל את הקיבולת הכוללת. עם זאת, לקוחות תמיד מתחברים לראש ה-NAS במקום להתקני האחסון הבודדים.
לקוחות ניגשים בדרך כלל ל-NAS דרך חיבור Ethernet. ה-NAS מופיע ברשת כ"צומת" יחיד, שהוא כתובת ה-IP של ההתקן הראשי.
ה-NAS יכול לאחסן כל מידע המופיע בצורה של קבצים, כגון תיבות דואר אלקטרוני, תוכן אינטרנט, גיבויים מרוחקים של מערכת ועוד. בסך הכל, NAS משתמש במקביל באלו של שרתי קבצים מסורתיים.
מערכות NAS שואפות לתפעול אמין וניהול קל. לעתים קרובות הם כוללים תכונות מובנות כגון מכסות שטח דיסק, אימות מאובטח או שליחה אוטומטית של התראות דוא ל במקרה שתתגלה שגיאה.
פרוטוקולי NAS
תקשורת עם ראש ה-NAS מתרחשת באמצעות TCP/IP. ליתר דיוק, לקוחות משתמשים בכל אחד מכמה פרוטוקולים ברמה גבוהה יותר (פרוטוקול יישום או שכבה שבע במודל OSI) שנבנו על גבי TCP/IP.
שני פרוטוקולי היישומים המשויכים לרוב ל-NAS הם Sun Network File System (NFS) ו-Common Internet File System (CIFS). גם NFS וגם CIFS פועלים בצורת לקוח/שרת. שניהם הקדימו את ה-NAS המודרני בשנים רבות; העבודה המקורית על פרוטוקולים אלה התרחשה בשנות השמונים.
NFS פותח במקור לשיתוף קבצים בין מערכות UNIX על פני רשת LAN. התמיכה ב-NFS התרחבה במהרה כך שתכלול מערכות שאינן UNIX; עם זאת, רוב לקוחות ה-NFS כיום הם מחשבים המריצים טעמים מסוימים של מערכת ההפעלה UNIX.
ה-CIFS היה ידוע בעבר כ-Server Message Block (SMB). SMB פותח על ידי IBM ו-Microsoft כדי לתמוך בשיתוף קבצים ב-DOS. כשהפרוטוקול נעשה שימוש נרחב ב-Windows, השם שונה ל-CIFS. אותו פרוטוקול מופיע היום במערכות UNIX כחלק מחבילת Samba.
מערכות NAS רבות תומכות גם בפרוטוקול העברת Hypertext (HTTP). לקוחות יכולים לעתים קרובות להוריד קבצים בדפדפן האינטרנט שלהם מ-NAS התומך ב-HTTP. מערכות NAS גם משתמשות בדרך כלל ב-HTTP כפרוטוקול גישה עבור ממשקי משתמש ניהוליים מבוססי אינטרנט.
